נפטון

נפטון הוא כוכב הלכת היחיד אותו אי אפשר לראות בלי עזרת טלסקופ. מרחקו של נפטון מהשמש הוא בערך פי 30 ממרחקו של כדור הארץ מהשמש. נפטון הוא כוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש.

קוטרו של נפטון בקו המשווה הוא 49,528 ק"מ, בערך פי 4 מזה של כדור הארץ. הוא מסיבי "כבד", בערך פי 17 מכדור הארץ, אך הוא אינו צפוף כמוהו. לנפטון יש 11 לווינים (ירחים) וכמה טבעות המקיפות אותו.

נפטון מקיף את השמש במסלול אליפטי. מרחקו הממוצע מהשמש הוא 4,495,060,000 ק"מ. נפטון משלים הקפה סביב השמש אחת ל-165 שנים ארציות (שנה ארצית - הזמן שבו כדור הארץ משלים הקפה כזו). נפטון גם מסתובב סביב צירו. ציר הסיבוב שלו אינו מאונך למישור שבו הוא מקיף את השמש, אלא נטוי בזוית של 28 מעלות ביחס לאנך. הוא משלים סיבוב סביב צירו בערך אחת ל-16 שעות ו-7 דקות.

העננים הכחולים של נפטון הם בעיקרם מתאן קפוא, המרכיב העיקרי בגז טבעי – הדלק המשמש לחימום ובישול על כדור הארץ. העצם האחר הנראה בתמונה הוא טריטון – הירח של נפטון.

ב-1989, החללית וויאג'ר 2 גילתה שיש על נפטון אזור כהה המורכב ממסות של גז המתערבלות בדומה להוריקן. אזור זה, הקרוי היום "הכתם הכהה הגדול", היה דומה לכתם האדום על כוכב הלכת צדק. ב-1994, טלסקופ החלל ע"ש האבל גילה שהכתם הכהה הגדול נעלם.

 

לווינים וטבעות

לנפטון יש 11 לווינים. טריטון, הלווין הגדול ביותר של נפטון, הוא בעל קוטר של 2,705 ק"מ והוא מרוחק כ-354,760 ק"מ מנפטון. זהו הירח היחידי במערכת השמש שכוון הקפתו מנוגד לכוון ההקפה של הפלנטה שלו סביב השמש. מסלולו של טריטון הוא מעגלי והוא משלים הקפה כל ששה ימים. יתכן שטריטון היה פעם שביט גדול שהקיף את השמש. ברגע מסוים, כוח הכבידה של נפטון לכד את השביט והוא הפך להיות ירח שלו. מדענים מצאו עדויות לכך שהרי געש על טריטון פלטו בעבר תערובת בוצית של מים ואמוניה. תערובת זו מונחת כיום קפואה על פניו של טריטון. הטמפרטורה בפני השטח של טריטון היא -235 מעלות צלסיוס – הטמפרטורה הנמוכה ביותר שידועה על גוף גדול במערכת השמש. כמה הרי געש עדיין פעילים על טריטון, והם פולטים גבישים של חנקן קפוא לגובה 10 ק"מ מעל פניו של טריטון.

לנפטון יש שלוש טבעות בולטות וטבעת אחת חיוורת. כל הטבעות האלה הרבה יותר חיוורות וכהות מהטבעות הידועות של שבתאי. נראה שהן מורכבות מחלקיקי אבק. הטבעת החיצונית של נפטון שונה מכל טבעת אחרת המקיפה כוכב לכת במערכת השמש. יש בה שלושה קטעים שהם בהירים וצפופים משאר הטבעת. מדענים עדיין אינם מבינים מדוע האבק אינו מפולג באופן אחיד לאורך הטבעת.

גילוי

נפטון התגלה דרך חישובים מתמטיים לפני שראו אותו בטלסקופ. האסטרונומים גילו שאורנוס, שנחשב עד אז לכוכב הלכת המרוחק ביותר מהשמש, לא היה תמיד במיקום שבו הוא אמור היה להימצא. נראה היה שכוח הכבידה של כוכב לכת בלתי ידוע משפיע עליו.

ב-1843 ג'ון אדמס, אסטרונום ומתמטיקאי צעיר בריטי, החל לנסות לחשב את מיקומו של כוכב הלכת הנעלם הזה. אדמס צפה שכוכב הלכת יהיה רחוק מהשמש  ב-1.6 מיליארד ק"מ יותר מאורנוס. הוא השלים את עבודתו המדויקת להפליא בספטמבר 1845. אדמס שלח אותה לסיר ג'ורג' איירי, האסטרונום המלכותי של אנגליה. אלא שאיירי לא ניסה לחפש את כוכב הלכת עם טלסקופ. הוא  לא סמך על חישוביו של אדמס.

בינתיים, אורביין לווריה, מתמטיקאי צרפתי צעיר שאדמס כלל לא שמע עליו, החל לעבוד על הפרויקט. באמצע 1846, גם לווריה חזה את מיקומו של נפטון. הוא שלח את התחזיות שלו, שהיו דומות לאלו של אדמס, למצפה אורניה בברלין, גרמניה. יוהן גאל, מנהל המצפה, בדיוק סיים למפות את הכוכבים הקבועים, באזור בו כוכב הלכת אמור היה להיראות. ב-23 בספטמבר 1846, גאל ועוזרו היינריך ד'ארסט, מצאו את נפטון מאוד קרוב למיקום שאותו חזה לווריה. היום, זוקפים את הגילוי לזכות שניהם – לווריה ואדמס. את כוכב הלכת החדש כינו בשם נפטון, אל הים הרומי. באוגוסט 1989, החללית וויאג'ר 2 סיפקה את תצלומי התקריב הראשונים של נפטון ורוב הירחים שלו. החללית גם גילתה את הטבעות שלו וששה מירחיו – דספינה, גלטיאה, לריסה, נאיאד, פרוטאוס, ותלסה.