כוכב עברי נולד

בחירת שמות עבריים לאוראנוס ונפטון

שלב ב: ההסברים המלאים 

 

רקע

במזרח הקדום קושרו כוכבי הלכת לאלים, וגם היוונים והרומאים זיהו את כוכבי הלכת עם האלים שלהם, על כן עד היום כוכבי הלכת קרויים בלשונות המערב על שם האלים הרומיים.

עד לסוף ימי הביניים נחשבו גם השמש והירח לכוכבי לכת הסובבים סביב הארץ. לפי שיטה זו הכירו בני העולם העתיק שבעה כוכבי לכת. במסורת האירופית, ניתנו לחמשת כוכבי הלכת (חוץ מן השמש והירח) שמות של אלים מן המיתולוגיה היוונית-רומית: מרקורי, ונוס, מרס, יופיטר, סטורן. שמותיהם העבריים של חמשת הכוכבים הללו הם (לפי הסדר): כוכב (או כוכב חמה), נוגה, מאדים, צדק, שבתאי. לאחר המהפכה של קופרניקוס, כשבני האדם הכירו בכך שהארץ סובבת סביב השמש, חדלה השמש מלהיחשב כוכב לכת ואת מקומה תפסה הפלנטה שלנו, הארץ. גם הירח, הסובב סביב הארץ, כבר לא נתפס יותר ככוכב לכת בפני עצמו. ששת כוכבי הלכת שהיו ידועים מאז הם אפוא: כוכב, נוגה, ארץ, מאדים, צדק, שבתאי.

לאחר המצאת הטלסקופ נתגלו שני כוכבי לכת נוספים ולפי המסורת המערבית ניתנו גם להם שמות של אלים מן המיתולוגיה היוונית-רומית: אוראנוס – אל השמים, ונפטון – אל  הים.

אוראנוס

אוֹרוֹן – משמעות השם 'אור קטן' והוא מרמז על האור החיוור של כוכב הלכת כפי שהוא נראה מכדור הארץ בשל מרחקו הרב מן השמש; השם אוֹרוֹן קרוב בצלילו לשם הלועזי ומסייע בזכירתו.

שַׁחַק – ההצעה באה בעקבות משמעות השם אוּראנוּס, שמו של אל השמים. במסורת העברית אין שם מקביל לאל השמים (מלבד שמו של האל העליון). המילה שְׁחָקִים מציינת בספרות חז"ל את אחד משבעת הרקיעים ומוכרת גם בעברית שלנו, ואם כן צורת היחיד שַׁחַק מתאימה כשם פרטי לכוכב הלכת.

נפטון

רַהַב – ההצעה באה בעקבות משמעות השם נֶפְּטון – שמו של אל הים. השם המקביל לו במסורת היהודית הוא רַהַב – שמו של שר הים, "שָׂרוֹ של ים". כך למשל מתפרש בתלמוד הבבלי הפסוק "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב" (איוב כו, יב) כמתאר את הניצחון על שר הים. השם רַהַב טעון קונוטציות מיתולוגיות כמו השם הלטיני.

תַּרְשִׁישׁ – זהו שמה של אבן מאבני החושן שתרגומה הארמי (אונקלוס) הוא "כרום ימה", כלומר צבע הים (לצד דעות אחרות) – וזהו אף צבעו של נפטון כפי שהוא נראה מכדור הארץ – כחלחל-ירקרק. 'תרשיש' מתקשר לים גם בשימושו האחר במקרא: שם מקום לחופי הים התיכון, שזיהויו אינו ודאי (זכורה בריחתו של יונה הנביא "תרשישה"). ועל הצירוף "אניות תרשיש" רש"י אומר "תרשיש – שֵם ים". בספרות חז"ל ובפיוט 'תרשיש' היא מילה נרדפת לים ואף כינוי למלאכים. אם כן חברו בשם תרשיש הקשר לים (בדומה לשם הלטיני) והיסוד המיתולוגי (מלאכים).