רקע

במזרח הקדום קושרו כוכבי הלכת לאלים, וגם היוונים והרומאים זיהו את כוכבי הלכת עם האלים שלהם, על כן עד היום כוכבי הלכת קרויים בלשונות המערב על שם האלים הרומיים.

עד לסוף ימי הביניים נחשבו גם השמש והירח לכוכבי לכת הסובבים סביב הארץ. לפי שיטה זו הכירו בני העולם העתיק שבעה כוכבי לכת. במסורת האירופית, ניתנו לחמשת כוכבי הלכת (חוץ מן השמש והירח) שמות של אלים מן המיתולוגיה היוונית-רומית: מרקורי, ונוס, מרס, יופיטר, סטורן. שמותיהם העבריים של חמשת הכוכבים הללו הם (לפי הסדר): כוכב (או כוכב חמה), נוגה, מאדים, צדק, שבתאי. לאחר המהפכה של קופרניקוס, כשבני האדם הכירו בכך שהארץ סובבת סביב השמש, חדלה השמש מלהיחשב כוכב לכת ואת מקומה תפסה הפלנטה שלנו, הארץ. גם הירח, הסובב סביב הארץ, כבר לא נתפס יותר ככוכב לכת בפני עצמו. ששת כוכבי הלכת שהיו ידועים מאז הם אפוא: כוכב, נוגה, ארץ, מאדים, צדק, שבתאי.

לאחר המצאת הטלסקופ נתגלו שני כוכבי לכת נוספים ולפי המסורת המערבית ניתנו גם להם שמות של אלים מן המיתולוגיה היוונית-רומית: אוראנוס – אל השמים, ונפטון – אל  הים.