הסבר: כיצד נראים כוכבי נויטרונים? בעבר כוכבים במימדי עיר אלה היו קטנים ורחוקים מכדי לאפשר התכנות תצפיתית. לאחרונה, נתאפשר לייצר מפות ראשונות המתעדות את מיקומם וגודלם של אזורים חמים על פני כוכב הנויטרונים באזרת מידול פרטני של מאפייני השינוי בעוצמת קרינת הX של הכוכב בתלות בסחרור המהיר שלו. אחד המודלים המובילים שימש ליצירת מפה שכזו של הפולסר J0030+0451 כמוצג בתצלום, עת אזורי הכוכב הבלתי חריגים נצבעו באופן מלאכותי בכחול למקוטעין. J0030 מצוי במרחק של כ1000 שנות אור, ומשלים סיבוב עצמי ב 0.0049 שניות. המפה חושבה על בסיס מידע שנאסף בידי טלסקופ גליX  של נאס״א: ״סוקר המבנה הפנימי של כוכבי נויטרונים״  (NICER - NASA's Neutron star Interior Composition ExploreR) המותקן על גבי תחנת החלל הבינלאומית. מיקומן המחושב של הנקודות החמות מפתיע ולא מובן די צרכו. יותר ממחציתו של J0030 נראית לצופים מכדור הארץ, כתוצאה של אפקטי העידוש הגראביטציוני העז להם גורמים כוכבי נויטרונים. בחינת המראה של פולסרים דוגמת J0030 מאפשרת לקבל הערכה מדוייקת של המסה והרדיוס של כוכב הנויטרונים, כמו גם של הפיזיקה הפנימית האחראית להגנה על הכוכב מפני קריסה עצמית לכדי חור שחור.