ערפילית "צפון אמריקה" באינפרא-אדום

קרדיט: אינפרא-אדום: NASA, JPL-Caltech, L. Rebull (SSC, Caltech); אופטי: DSS,D. De Martin

הסבר: ערפילית "צפון אמריקה" יכולה לעשות את מה שרוב הצפון האמריקאים לא יכולים – ליצור כוכבים. המיקום המדויק בתוך הערפילית בו נוצרים הכוכבים הצעירים הוסתר עד עתה על-ידי האבק הסמיך שבולע את רוב האור שנפלט מהערפילית באורכי הגל האופטיים, היינו אורכי הגל שאנו יכולים לראות בעינינו. התמונה למעלה צולמה על-ידי טלסקופ החלל ע"ש "סְפִּיצֶר" (Spitzer), אשר צופה באורכי גל אינפרא-אדומים שחודרים דרך מעטה האבק של הערפילית. אם תניעו את סמן העכבר מעל התמונה למעלה, תוכלו לראות תמונה מקבילה של אותו האזור באורכי-גל אופטיים. תמונת האינפרא-אדום החדשה מציגה בפנינו כוכבים צעירים בשלבי התהוות שונים: מהשלב המוקדם, בו הם עדיין שרויים בתוך מעטה עבה של גז ואבק, דרך השלב בו המעטה קרס לדיסקה והם פולטים חומר בסילונים, ועד לשלב הסופי בו הם פיזרו את הדיסקה ואת שאריות החומר האחרונות סביבם. אחת השאלות שעדיין מעסיקות את האסטרונומים לגבי ערפילית זו היא מי מהכוכבים הצעירים פולט את הקרינה המייננת שמעניקה לערפילית את זוהרה האדום. ערפילית "צפון אמריקה" (NGC 7000) מרוחקת מאתנו כ-1500 שנות אור לעבר קבוצת הכוכבים "ברבור" (Cygnus), ורוחבה כ-50 שנות אור.