הסבר: כיצד נוצרים זנבותיהם של שביטים? לא ניתן לאתר על פני ליבותיהם של שביטים מקורות מובנים מאליהם מהם נובעים זנבותיהם. התצלום למעלה, אשר בוצע ב2015 בידי רכב החלל הרובוטי רוזטה, של סוכנות החלל הארופית ESA, אשר שהה במסלול הסובב את השביט 67P/Churmyunov-Gerasimenko (השביט CG) מ2014 ועד 2016. בתצלום ניתן לזהות נביעות של גז ואבק משלל אתרים על פני ליבת השביט CG, עודו מתקרב אל השמש ומתחמם. השביט מורכב משתי אונות מרכזיות - הגדולה יותר משתרעת על פני כ4 ק״מ, והקטנה יותר על פני כ2.5ק״מ - המחוברות בצוואר צר. ניתוח התצפיות מלמד כי על מנת לייצר את סילוני האבק והקרח אותם רואים בתצלום, תהליך ההמסה צריך להתרחש במעמקי השביט. השביט CG (המוכר גם כשביט 67P) מאבד את הסילונים הללו (כ1 מטרים קוטרו של כל אחד מהם) במהלך כל אחת מהקפותיו בת 6.44 שנים, סביב לשמש. בקצב שכזה צפוי כי ידרשו אלפי שנים להתכלותו של השביט עקב הסילונים. משימתה של רוזטה הסתיימה ב2016 בהתרסקות מבוקרת על פניו של השביט CG.

תרגום: ראשית מדע