הסבר: כמובן שאתם לא מתקשים לראות את תבנית הצבעים הדו-ממימדית, אך האם עולה בידיכם להביט עמוק יותר? ספירת כתמי הצבע בתצלום יכולה לבסס את ההשערה שכמות המידע המירבית אותה ניתן להביע באמצעותם הינה 60 (במאוזן) כפול 50 (במאונך) כפול 256 (כמות הצבעים האפשריים) = 768,000. יחד עם זאת, על פי העיקרון ההולגרפי - אשר לא הוכח עדיין - המידע הכלול במשטח הדו-מימדי זהה לזה המצוי בחלל תלת-מימדי ״העטוף״ במשטח הדו-מימדי. העיקרון ההולגרפי כרוך ברעיון שיחידת אורך פלנק, האורך בו תופעות קוונטיות הופכות - בהקשרי גראביטציה - דומיננטיות  בהשוואה לאלו הקלאסיות, הינו צלע אחת של משטח הנושא ביט אינפורמציה יחיד. גבול זה נוסח לראשונה ב1993, בידי הפיזיקאי ג׳רארד ט-הופט. ניתן להסיק את הגבול מספקולציות, הנדמות בלתי קשורות, באשר לכך שהאינפורמציה המוכלת בחור שחור אינה נקבעת על פי הנפח התחום באופק הארועים שלו, אלא על פי שטחו של אופק הארועים. הכינוי ״הולוגרפי״ נובע מהאנלוגיה להלוגרמות המקודדות מידע חזותי תלת-מימדי על גבי משטח דו-מימדי. הזהרו, יש מי שיטען שהוא רואה בציור לא רק 768,000 ביטים של אינפורמציה -- ואפילו לא 3000^256 ביטים של פרמוטציות -- אלא קנקן תה תלת מימדי.